לשחרר מתוך ביטחון

"כל דבר שאנו אוחזים בו אוחז בנו"

זה משפט שמהדהד לי תמיד בהקשר של שליטה ושחרור, והייתה לי הזכות ללמוד אותו מהמדריכה שלי באימון, מאמנת ומורת דרך שאני מאוד מעריכה.

להחזיק במשהו זה מרגיש בטוח, להיות תלוי בו - זה כבר סיפור אחר.

גם בהורות שלנו, זה כל כך בא לידי ביטוי, האיזון העדין הזה:

מה אפשר כבר לשחרר? באיזה גיל? באיזה שלב? מה עדיין להחזיק? איפה חשוב לי להחזיק? איזו מטרה זה משרת? האם את טובתי? האם את טובת ילדיי? מה קל לי לשחרר?

אלו שאלות שמטרידות אותנו יום יום:

הילד רב עם חברים - מתי זו התערבות מגוננת? מתי זו מעורבות? מה עם פיתוח עצמאות? מה עם לקיחת אחריות? ואיפה בטחון עצמי נכנס כאן לתמונה?

הילד לא מכין שיעורים - מתי להחזיק? מתי לשחרר? של מי האחריות?

הילד לא הולך לחוג - עד מתי נכון לי לעזור לו להתמיד, לעודד ולעורר בו את הכוח מחדש? מתי זו הופכת להיות הציפייה שלי יותר ממה שהוא רוצה? ומה עם ההקשבה: של הילד לעצמו, שלי לעצמי, שלנו זה לזו?

הייתה לילד תקרית לא נעימה עם המורה - מייד להתקשר? לשלוח מייל? לנשום? לעצור? לאפשר לו להתמודד? לעודד? "רק" להקשיב?

ובכלל בחיים, מתי נכון לי לדחוף אותו קדימה? מתי לעצור? מתי ללכת ליד ולתמוך? שאלות מורכבות.

מוזמנים לחלוק תובנות, שאלות, הרהורים בעניין...