הורות מעוררת. שבעת החוקים הרוחניים להורים / דיפאק צ'ופרה

בספרו: "שבעת החוקים הרוחניים להורים" של דיפאק צ'ופרה, מוצגים 7 חוקים. 1 לכל יום.

החוק הראשון ליום ראשון הוא: חוק הפוטנציאליות הטהורה

במילים פשוטות יותר: הכל אפשרי.

הלב שלנו הוא גרעין ההשראה מתוכו זורמות כל האפשרויות. איש אינו יכול להיות הצלחה אם הוא לא מרגיש הצלחה בליבו.

איך מחברים ילדים ללב? למרכז הרוחני - למקום בו שוכנת תחושת "אני הנני"?

היום נאמר לילדינו: הכל אפשרי, לא חשוב מה.

היום המסר שנעביר לילדינו הוא שיש להם פוטנציאל אינסופי. ששום דבר לא מגביל אותנו מלבד - אנחנו עצמנו.

אילו פעולות או מילים יעזרו לנו להעביר מסר כזה בפשטות לילדינו במהלך היום שלנו?

החוק השני ליום שני הוא: חוק הנתינה

בנכונות שלנו לתת את מה שאנחנו רוצים לקבל אנחנו משמרים מעגל אוניברסלי של השפע בחיים שלנו.

ובשפת הילדים נאמר להם: אם אתם רוצים לקבל משהו - תנו ממנו.

ביום זה נזמין את ילדינו לתת משהו למישהו מבני המשפחה.

ביום זה נלמד אותם לקבל ולהכיר תודה.

ביום זה נלמד אותם לראות את המתנות של החיים - יום יום, ולהודות עליהן. בעצם עלינו ללמדם שנתינה היא סוד השפע.

אז איך אפשר ללמד את ילדינו את חוק הנתינה?

החוק השלישי ליום שלישי הוא: חוק הקארמה

קארמה - הכוונה היא לסך כל מעשיו של האדם - בעבר, בהווה ובעתיד. השפעתם המצטברת של המעשים משפיעה באופן ישיר על המציאות - ומכך משתמעת אחריותו האישית של כל אחד על חייו.

כשאנו בוחרים מעשים שמביאים אושר והצלחה לאחרים, הפירות של הקארמה שלנו הם אושר והצלחה.

או במילים פשוטות יותר נאמר לילדינו: כשאתם בוחרים במשהו, אתם משנים את העתיד. כל בחירה שנעשית, טובה או רעה עבורם, משנה את פני העתיד.

ברגע שאנו מתבוננים על הבחירות שלנו, על ההחלטות שלנו, ומבינים כיצד הם שינו את חיינו, ומה הייתה ההשפעה שלהן עלינו, אנו עוסקים בקארמה שלנו.

זו הזדמנות מצוינת לשיחה על החלטות, בחירות, איך אנחנו עושים אותן? איך אנחנו מרגישים ביחס לזה?

אז איך נדון או נעורר בילדינו שיח על "קארמה"?

החוק הרביעי ליום רביעי הוא: חוק המאמץ המזערי

במקרה, זה חוק שאני ממש ממש אוהבת

"חוק המאמץ המזערי קורא לנו להכיר בהתחדשותם של החיים על ידי כך שהוא מאפשר להם להתרחש ללא הפרעה. הוא אומר לנו להיות ברגע נוכחי, לבקש את עזרת הטבע, ולהפסיק להאשים אנשים או גורמים חיצוניים.

המכשול הגדול ביותר באתיקת העבודה שלנו הוא זה הגורס כי יותר עבודה מעניקה יותר תמורה.

2 מכשלות:

1. הטבע עצמו מתפקד במאמץ מזערי - חוקי הפיסיקה מכתיבים שכל תהליך חייב לתפקד במינימום בזבוז ובמקסימום יעילות.

2. התקדמות אנושית מתבצעת תמיד באמצעות רעיונות, השראה ותשוקה. אלה מופיעים בצורה ספונטנית. שום כמות של עבודה לא תצליח ליצור בכוח השראה או תשוקה..."

פעמים רבות אנחנו מנסים לכפות על משהו לקרות כפי שאנחנו רוצים. זה פיתוי שקשה להתנגד לו. חוק המאמץ המזערי אומר לנו שאנו יכולים להשיג את הדברים כפי שאנחנו רוצים באמצעים אחרים מאשר מאבק ועימות. לכן, החשיבות הרבה של קבלה, אמונה וסבלנות שיש בתוכנו, על מנת לקיים את החוק הזה בחיינו.

ומכאן, החוק הזה מלמד אותנו אחריות מהי. ילדים וגם מבוגרים זקוקים ללמידה המשמעותית הזו שהצלחה וסיפוק באים מבפנים. כל אחד מאיתנו אחראי להרגשה שלו, לרצונות שלו ולהחלטות שלו בחיים.

אז במילים פשוטות יותר, איך מעבירים זאת לילדים?

1. המסר שעובר הוא שהחיים הם משחק ושברוב הזמן אפשר ליהנות ממנו. ובכך, לעזור לילדים לראות את המשחק וההנאה שיש לנו בכל דבר בחיים. גם במטלות היום יום: שאיבת אבק, סידור החדר, פינוי מדיח, טיפול בחיות...

כאן אנחנו מפנים מקום נכבד ומשמעותי ליצירתיות שלנו, של ילדינו, להמציא, לשחק...

2. לעורר את הרוח: להיות במצב רוח טוב, להעביר את זה הלאה לאווירה המשפחתית, לגשת למשימות מתוך נינוחות ולא מתוך פחד או לחץ. להרפות. לנוח. לאפשר...

3. לשאול את הילדים: איך הצלחתם לעשות את המשימה? האם היה קל יותר ממה שחשבתם? האם הופתעתם? יש לכם דוגמאות נוספות למצבים שחשבתם שיהיה לכם קשה וגיליתם שזה הרבה יותר פשוט ממה שחשבתם?

עידוד גישה כזו מגיל צעיר פותח את המחשבה וממקד אותה למקום הזה.

החוק החמישי ליום חמישי הוא: חוק הכוונה והתשוקה

בכל פעם שאנחנו רוצים משהו מאוד מאוד, משתוקקים אליו בכל מאודנו, אנחנו זורעים את הזרע.

"נולדנו כיצורים משתוקקים. עבור בני האדם הרצון לגדול מוליך את ההכרה לעבר מקור האהבה, השלווה והכוח האינסופיים שהם המטרה העליונה של החיים."

חשוב שנלמד ילדים וגם את עצמנו, שמה שאנחנו מייעדים לעצמנו מגדיר את מה שנקבל. להיות מודע למה שאנחנו רוצים הוא צעד ראשון והכרחי, משמעותי וחשוב ביותר בתהליך התשוקה. והרבה פעמים בתחומים מסוימים או בתקופות שונות בחיים אנחנו ממש מתעלמים ממנו.

לילדים כמו למבוגרים יש רמות שונות של תשוקה, שעשויים להיות לא מודעים אליהן. התשוקות לא תמיד ברורות ובהירות, מעורבבות עם פנטזיה, חלומות, תקוות, ולוקח שנים לפעמים לזהות אותן, להגשים אותן... ויש תשוקות קטנות שזיהוין מהיר, הגשמתן אורכת דקות, שעות או ימים.

ככל שנלמד את ילדינו להתבונן בכוונות שלהם, להגדיר לעצמם, להיות מדויקים יותר לגבי מה שהם היו רוצים שיקרה, וגם לעצמנו אגב, כך יקל עלינו לארגן את חיינו ולכוון אותם לשם. הסדר מתחיל בהכרה.

במילים פשוטות יותר לילדים:

1. היום בקשו מילדיכם לערוך רשימה של תשוקות לשבוע הקרוב ולתלות אותה על המקרר. שאלו שאלות מנחות כמו: מה הדבר שהכי היית רוצה שיקרה השבוע? מה הדבר שהיית רוצה שיקרה לטובת מישהו שאתה אוהב? מה הכי היית רוצה שיקרה לך השבוע בביה"ס? מלבד רשימת קניות או מוצרים חדשים, נסו לכוון גם לפעולות, מעשים, הרגשות, תחושות, הצלחות.

2. עם ילדים קטנטנים אפשר להמחיש את נושא הזרעים באמצעות הנבטה של זרע שעועית או מה שתבחרו בצלוחית עם צמר גפן, גם אם כבר עשו זאת, הפעם בהקשר של טיפוח התשוקה. בתחילה הנביטו יחד והיווכחו בפלא הנביטה, ואז שתלו אותם באדמה והסבירו איך ניתן לטפח את צמיחתם גם ע"י השקיה וגם ע"י אהבה, דאגה, במחשבות שלהם וברצון העז שהם יצמחו.

3. אם אתם מאמינים בכך, ספרו לילדים על כך שתשוקות שאותן נושאים בלב מתגשמות מהר יותר מאלה המשודרות לכל עבר באמצעות תלונות או דיבור ביחס תובעני כלפיהן.

4. עקבו אחר הרשימות שהכנתם ודווחו איך התקדמו. ערנות וכוונה מסייעת להגשמה. שהו חומר הדשן. דברו על התוצאות ונתחו את התהליך יחד.

החוק השישי ליום שישי הוא: חוק ההתנתקות

"מרבית הזמן אנחנו מתפתים להיאחז במשהו, מצב המתויג תמיד ב"אני" או "שלי".

בדרך זו אנו מתמקדים באגו. ההתמקדות הזו מונעת מאתנו את החופש המאפשר לנו חיבור לרוח. זה מתואר כהבדל בין ה"עצמי" וה"עצמי הגבוה". העצמי הוא האגו המבודד הנצמד למציאות הקטנה שלו. העצמי הגבוה הוא הרוח החופשית שיכולה להרשות לעצמה לא להיצמד לכלום. אי היאחזות פירושו שאדם חי מתוך העצמי הגבוה, במקום מתוך האני."

להרשות לעצמנו לא להיאחז במשהו, זוהי משימה מאוד מורכבת ורוחנית. היא דורשת מאתנו המון בטחון, חמלה, ענווה, וקבלה של חוסר ודאות. כשאנחנו מרשים לעצמנו להרפות, ולא תמיד להיות בשליטה או לדעת מה יקרה בהמשך, אנו מתנתקים. רוחנית כהורים עלינו לגשר בין שני ערכים מנוגדים: הענקת ביטחון לילדינו לבין למידה מהמציאות. אצל הורים זה קושי מאוד גדול, ומעמיד אותנו הרבה פעמים בפני התלבטות: מתי להגן ומתי לתת לילד ללמוד לבד.

מה שבטוח הוא שחוסר ודאות איננו דבר שניתן להתעלם ממנו. לכן יש ערך רב להשלמה אתו. ואולי אפילו להכיר שיש חוכמה ותועלת גדולה בחוסר ודאות. החוכמה של ליצור משהו ולהשאיר את המציאות רעננה, חדשה, מפתיעה, משתנה בקביעות לעבר הגשמתה.

במילים פשוטות יותר לילדינו:

1. ילדים קטנים וגם גדולים אוהבים הפתעות. וזה היום להפיק את מקסימום ההנאה מהפתעות. פינוקים בלתי צפויים מעניקים הנאה גם למקבל וגם לנותן. לא צריכים סיבה מיוחדת בשביל להפתיע.

אז הנה הזדמנות לעשות משהו חדש ומפתיע: לכתוב פתק לילדינו ולשים לו בקופסה/שקית של הכריך לביה"ס. להכין לו משהו שהוא מאוד אוהב לאכול. לאסוף מביה"ס מבלי שציפה לכם. ללכת בדרך אחרת בחזרה מהגן, ולעשות משהו מפתיע.... מוזמנים להוסיף רעיונות. חשוב גם לדבר על כך, על ההרגשות שנלוות להפתעה. להציג את מנעד הרגשות.

2. עם ילדים גדולים יותר, אפשר כבר לדבר על שינויים, על דברים חדשים. אפשר לעסוק בפחדים שיש לנו ממשהו לא מוכר, חדש, מפתיע, שונה. לפעמים אנו יכולים לבטא זאת גם דרך התנהגותנו. כשילד פונה אלינו בשאלה שאין לנו עליה תשובה, או שאיננו יודעים, זו הזדמנות להדגיש את אי ידיעתנו, ואת הביטחון שלנו על אף אי הידיעה. או לדבר גם על הדרכים השונות שאפשר לעשות כל מיני דברים, והיכולת שלנו ללמוד עוד ועוד. יש עוד המון הפתעות לגלות בחיים, ולצד החשש, יש המון הנאה מכך.

לבטוח בעצמי לא תלוי בהישגים שלי - זהו מפתח להצלחה. משחרר מעכבות ומפחדים... התנתקות.

אז מוזמנים להתנתק ולהרפות, בדיוק לקראת השבת שבפתח.

החוק השביעי והאחרון - ליום שבת הוא: חוק ה"דהרמה"

מה זה????

דהרמה היא מילה בסנסקריט שפירושה מגוון של דברים: חובה, מטרה וחוק. במובן מסוים יום זה הוא יום החוק, התגשמות של שבוע שלם שהוקדש לחוקים הרוחניים. ביום הזה אנחנו בודקים עד כמה היטבנו למלא אחר החוקים הרוחניים. סוג של חשבון נפש והתכנסות פנימה.

היום נזכיר לילדינו שיש סיבה ייחודית לכל אחד מאיתנו שנמצא בעולם. והיום כדאי לנו לסקור את כל השבוע שלנו, ולגלות מה התובנה החדשה שלנו מכל השבוע. מה גילינו על עצמנו, על האחר, על השליחות/ייעוד שלנו...

ובמילים פשוטות לילדים:

בשבת נוכל לבקש מילדינו לצייר/ליצור את הדרך שלהם בעולם עד כה. לברר מהו הנתיב שלהם, איך נראה, לאן מוביל, לאן אני חושב שאני הולך, כמה כבר עברתי מהדרך, אפשר בדרך של משחק או שעשוע, עם הרבה יצירה, צבעים, ואפשרויות: מהו היעד אליו אני הולך (אולי ממלכה קסומה, אולי טירה, אולי אוצר על ענן... )

איך אני מתכונן להגיע ליעד, מה דעתי על ההתקדמות שלי, מה מעכב אותי (אולי מפלצת רעה, אולי סלע גדול...), איך אוכל להתגבר עליו, מה יעזור לי... אפשר לעוף עם המשחק הזה למקומות מרגשים, מדהימים ומקסימים.

באותה מידה אפשר לקיים שיח על המשפחה - ולבדוק ביחד איך כל אחד תופס את המשפחה, היכן אנחנו - מאפשר המון פתיחות, אינטימיות, כנות, למידה, חיבור.

כשאנחנו מגלים לאם אנחנו הולכים אנחנו יכולים לדעת גם מה הכוחות שיעזרו לנו להגיע לשם, ולשם כך, כדאי לנו לשקף אותם לעצמנו או שמישהו מבני המשפחה ישקף לנו אותם. העצמה. אפשר ממש להכין לכל אחד רשימה של עוצמות ויכולות. כל אחד תורם משהו לרשימה על אותו ילד/הורה, וכך כל אחד יוצא עם סל מלא, או אם תרצו, מיכל דלק מלא להתחיל שבוע חדש.

בדרך זו חושפים ילדים כבר מגיל צעיר לרעיונות של חזון, מטרות, יעדים, מודעות לעצמי - זוהי ממש דרכו של אימון.

שיהיה בהצלחה!