סליחה

איזה מזל יש לנו!

תחשבו על זה: במהלך השנה אנחנו רצים, מתאמצים, משתדלים, מתמרנים, מנסים לעשות הכל למען הילדים. הכל! משתדלים לעשות כמיטב יכולתינו.

אממה? לא טועים? לא נופלים? לא מסתובבים ימים שלמים עם ייסורי מצפון? ברור שכן! כולנו טועים, מתקנים, ושוב טועים, מתרגזים, כועסים, אומרים דברים שאח״כ מתחרטים עליהם, פועלים לפעמים בדיוק בדרך שנשבענו שלא נפעל. ככה זה.

גם אצלי, הבוקר, קרה לי שוב עם אחד הילדים.

והאמת, גם אתמול בערב עם ילד אחר...

בימים האלו, נפלה בחלקנו הזכות, לעצור רגע, להיזכר, להתבונן ולהתחרט. לבקש סליחה מעצמנו, ולקבל את זה שאנחנו לא מושלמים.

הזכות הגדולה יותר היא שיש לנו אפשרות לנהל את השיחה הזו גם עם בני משפחתינו: ילדים, בני זוג, אחים, הורים... בשיחה אינטימית וכנה, מלב אל לב - לבקש סליחה. בפורום משפחתי או אישי, אפילו במכתב אם קשה פנים אל פנים. זה כנה ונוגע לא פחות.

הרגע הזה של בקשת סליחה מעומק הלב, הוא רגע מטהר ומרגש. זהו רגע של אותנטיות וקרבה של אינטימיות ואמת. זה זמן מצוין לנקות מעלינו מועקות, טעויות שעשינו, דרך שבה פעלנו, אמירות שאמרנו או כל מה שיושב עלינו ומרגיש כבד.

מה נרוויח?

1. זיכוך פנימי ופינוי מקום לדברים טובים בחיינו.

2. אימון נוסף בחיים בבקשת סליחה.

3. העצמה של עצמנו ושל ילדינו מתוך כבוד למי שאנחנו ולמי שהם.

4. הבהרה ותיקון של דברים שרצינו לעשות ולא מצאנו הזדמנות.

5. נשמש לילדינו דוגמה אישית, אנושית, רגישה וכנה.

6. נסלח לעצמנו קצת...

7. נאפשר לילדינו לסלוח לנו.

8. נתקרב אל עצמנו.

9. נתקרב אל ילדינו.

10. פשוט נאהב

אז יאלה, מי מתחיל?